ע"א 86/58

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הסכם עיבוד קרקע בין בעל קרקע, המערערת, לבין משיב שהסכים לעבד את מקרקעי המערערת. על פי ההסכם, המשיב יישא בהוצאות הטיפול ויקבל 30% מהגידולים ואילו המערערת תיקח את היתרה. עם תום תקופת הגידול התעוררה מחלוקת על כמות הגידולים. בית המשפט פסק לטובת המשיב והורה למערערת לשלם למשיב סך של 686.670 לירות. עם זאת, ערכאת הערעור קיבלה חלקית את ערעורו של המערער. באשר ליבול קיץ 1952 קיבל בית המשפט את טענת המשיב כי המערערת חייבת לו -. 57 פאונד לאחר חשבונאות עבור הגידולים. לגבי יבול חורף 1953 של שעורה וחיטה הסתמך בית המשפט על עדותו של המשיב ועל המסמכים שהוצגו, מהם עולה כי המערער קיבל יותר מחלקו הזכאי. בית המשפט דחה את טענת המערער כי המשיב הודה שקיבל סכום נמוך יותר, וקבע כי עדותו של המשיב עקבית יותר. זאת ועוד, ראיות חיצוניות תמכו בטענת המשיב בדבר כמות החיטה והשעורה שקיבל המערער. בית המשפט פסק גם בעניין יבול קיץ 1953, בו נטל המערער את הדורה ללא ידיעת המשיב. מאחר שלמערער הייתה ידיעה בלעדית על הסכום שנלקח, נטל ההוכחה עבר אליו. בית המשפט מצא את עדותו חסרת אמינות והסתמך על עדותו של פועל המשיב אשר העריך את הכמות ב-221 כיולים או כ-1,400 ק"ג. חלקו של המשיב בכמות זו נאמד ב-171,250 לירות, שהמערערת חויבה לשלם במקום ה--. 420 פאונד פסקו בעבר. לסיכום, החליט בית הדין לערעורים להפחית את הסכום שהיה על המערערת לשלם ל-434,920 לירות במקום 686,670 הלירות הראשוניות. המשיב חויב לשלם שליש משכר טרחת הערעור, לצד 50 לירות עבור שכר טרחת עורך דין. פסק דין זה ניתן ב-20 בפברואר 1959.