דנ"א 6067/14

תקציר

פסק הדין נשוא הערעור מהווה תקדים בשאלה מקום בו נטל השכנוע מוטל בערעורים על החלטות מנהליות של המשיב - במקרה זה, הנוגעות לניכויי מס. העותר טוען כי פסק הדין סותר פסיקות קודמות, אך בית המשפט קובע אחרת, ובמקום זאת דוחה את הבקשה לדיון נוסף. בפסק הדין נקבע כי בערעורים על הפעלת סמכויותיו המינהליות של המשיב, נטל השכנוע מוטל על הנישום. בתוך כך, נטל הבאת ראיות מוטל על המשיב להצדיק את החלטותיו המנהליות. בית המשפט סבור כי הדבר נכון גם במקרה של ערעורים על החלטות הנוגעות לכפל מס או קנסות מנהליים. סמכויות אלה משמשות בנוסף או במקומן לסמכות להוציא שומה לפי מיטב שיקול הדעת, והן בלתי תלויות בשומה כזו. סמכויותיה המינהליות של המשיבה הן תוספת לארסנל שלהן, וניתן לעשות בהן שימוש בנפרד או בשילוב עם סמכויות אחרות. בית המשפט מגיע למסקנה כי נטל השכנוע צריך להישאר על הנישום, ואילו נטל הבאת הראיה עובר למשיב. זה הגיוני, בהתחשב בכך שהתשתית העובדתית לשתי מערכות הסמכויות זהה. כמו כן, תעמוד קביעתו של המשיב כי פנקסי החשבונות של העותר אינם קבילים. בקשת העותרים לעיון נוסף נדחית, והם חויבו בהוצאות משפט של המשיב, בסך 20,000 ₪.