ע"א 4232/94

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בסכסוך חוזי הנוגע למכירת דירה. המוכרים ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי, שפסק לטובת הקונה, וקבע כי המוכרים הפרו את החוזה. בחוזה נקבע כי הרוכש ישלם תשלומים למוכרים, ובתמורה יעבירו המוכרים את הבעלות בדירה וירשום הערת אזהרה לטובת הקונה. הרוכש ביצע את התשלומים בהתאם ללוח הזמנים המתוקן (שהוסכם בעל פה), למעט עיכוב של מספר ימים בתשלום התשלום האחרון בסך 5,000 דולר. המוכרים טענו כי עיכוב זה מהווה הפרת חוזה, המצדיקה את ביטולו של ההסכם. עם זאת, השופט קמא פסק לטובת הרוכש, וציין כי המוכרים הפרו את החוזה באופן צפוי בשל קשיים ברישום הדירה על שמם ולאחר מכן לא רשמו הערת אזהרה לקונה. השופט השתמש בדוקטרינת ההפרה הצפויה וקבע כי השיהוי של הרוכש בתשלום התשלום הסופי היה מוצדק. שופטי הערעור, השופטת ט' שטרסברג-כהן, המשנה לנשיאה ש' לוין והשופטת ביניש, הסכימו עם החלטת בית משפט קמא וקבעו כי אי תשלום 5,000 הדולרים על ידי הקונה במועד הפירעון המדויק אינו מהווה הפרה יסודית של החוזה, במיוחד בהתחשב בבעיות של המוכרים עצמם עם העסקה. השופטים דחו את הערעור והורו למוכרים לשלם את הוצאות הקונה, ובכך אישרו את פסק הדין המקורי של בית המשפט המחוזי ואישרו את זכאותו של הקונה לאכוף את החוזה.