ת"א 4059/02

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת רשלנות רפואית שהגיש צעיר הסובל מגידול נדיר ואגרסיבי, נגד שני רופאים אורתופדיים שלא הצליחו לאבחן את מחלתו בהקדם. התובע טען כי רשלנות הנתבעים הביאה לעיכוב בטיפול במחלתו וגרמה לו נזק חמור. הנתבעים טענו כי פעלו בסבירות וכי נזקו של התובע לא נגרם בשל האיחור באבחון. בית המשפט קיבל את טענות התובעת ומצא את הנתבעים אחראים ל-40% מנזקי התובעת, שהסתכמו בסך 2,801,915 ש"ח, בשל דוקטרינת "הסיבתיות המעורפלת". השופטת ניתחה בהרחבה את יסודות תביעת הנזיקין לפי הדין הישראלי, לרבות חובת הזהירות, הפרת חובה וקשר סיבתי, ומצאה את הנתבעים התרשלו באבחונתם ובטיפול בתובע. השופט התייחס גם לדוקטרינת הנזק הראייתי, הפגיעה באוטונומיה של המטופל וחלוקת האחריות בין הנתבעים לבין הרופאים הצבאיים שטיפלו גם בתובע. כמו כן, פסק הדין קבע את נזקי התובע, לרבות הפסדי השתכרות, נזקים לא ממוניים והוצאות רפואיות. לבסוף, התייחסה השופטת לסוגיית הבחירה בין קבלת פיצויים מהנתבעים לבין קצבת הנכות של התובע מצה"ל, כנדרש בחוק הנכים. לתובע ניתנו 30 יום לבחור בין שתי האפשרויות, ולאחר מכן ייכנס פסק הדין לתוקף.