ת"א 2514/86

תקציר

מדובר במקרה שבין עמותה רשומה של התובע, בעלת חנות בפתח תקווה, לבין הנתבעת, דיירת מוגנת של אותה חנות. התובע תובע לפנות את הנתבע, בנימוק של שלוש עילות פינוי. הראשונה היא שהנאשם מוכר מוצרי חזיר וחזיר, בניגוד לחוק העזר של פתח תקווה (חזירים וחזירים) ולכן עושה שימוש בחנות למטרה בלתי חוקית. העילות השנייה והשלישית נוגעות להתנכלותו הנטענת של הנתבע לשכנים ולדמי שכירות שלא שולמו. בית משפט השלום פסק לטובת התובעת בעילה הראשונה לפינוי, וקבע כי הנתבע אכן מכר בשר חזיר בחנות, תוך הפרת חוק העזר ושימוש במקום למטרה בלתי חוקית לפי סעיף 131(4) לחוק הגנת הדייר. עם זאת, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו שלא לפנות את הנתבע, בנימוק של חומרת סנקציה זו לאחר תקופה ארוכה של שכירות, והעניק לנתבע סעד מן היושר. שני הצדדים משכו תביעות אחרות במהלך ההתדיינות המשפטית. פסק הדין מעניק לתובעת את הזכות לפנות את הנתבעת אם תפר שוב את חוק העזר העירוני, אך אינו מטיל הוצאות משפט על מי מהצדדים. פסק הדין מדגיש את חשיבות הציות לחוק ומשווה את חוקי העזר העירוניים לחקיקה הארצית בפרשנות של "תכלית בלתי חוקית". היא גם מגנה את הנוהג המקובל של עורכי דין להעלות טענות השתק וחוסר תום לב ללא בסיס עובדתי. זכות הערעור מותרת תוך 45 יום.