ע"פ 5518/17

תקציר

טענות המערער כנגד הכרעת הדין וגזר הדין בכללותם אינן ראויות. מהראיות עולה כי המערער ביצע עבירות רבות במהלך שנה כלפי המתלוננת הקטינה, שהייתה אחותה של אשתו דאז. המערער ניצל את תמימותה, מצוקתה וחששה של הצעירה לפגוע במשפחתה, וביצע בה מעשים שונים של התעללות מינית, לרבות מעשי סדום, ניסיון אונס ואונס באמצעות חדירה דיגיטלית. העונש של 11 שנות מאסר הוא צודק ומידתי ביחס לחומרת העבירות, בהתחשב בהתנהלותה של המערערת ובהשפעה ארוכת השנים על הנפגעת ומשפחתה. בית המשפט דוחה את טענת המערער בדבר לקיחת אחריות, ומדגיש כי אין מדובר בסיסמא גרידא אלא בפעולה החורגת מאמירות בעל פה. ניסיונו של המערער להסיט את האשמה ולהעלות ספקות לגבי גרסת הקורבן אינו מקובל ואינו אוהד, במיוחד נוכח החקירה הקשה והמיותרת שעברה הקורבן. גם הפיצוי שנפסק לנפגעת ראוי, בהתחשב בהיקף הנזק עליו העידה האם, ובהיעדר מאמץ משמעותי של המערערת לשלמם. השופטים מדגישים את האומץ שהפגינה הנפגעת בעדותה ומאשרים כי היא אינה נושאת באחריות או בושה להתעללות שחוותה. לבסוף, אין להכחיש את אופיים הנתעב של מעשיה של המערערת ואת השפעתם ההרסנית על הנפגעת ומשפחתה, ועל החברה להמשיך לגנות ולדחות התנהגות זו. הערעור נדחה במלואו, והשופטים מסכימים עם הכרעת הדין וגזר הדין המקוריים.