ע"פ 9147/05

תקציר

הערעור מתייחס לחיוב בניכוי מס תשומות ללא מסמך, לפי חוק מס ערך מוסף, נגד חברה ומנהלה הפעיל. המנהל היה רשום גם כעורך דין בבית לחם. המשיבים זוכו בבית משפט השלום, לאחר שבית המשפט מצא כי התביעה הצליחה להוכיח את היסוד העובדתי של העבירה, אך לא הצליחה להוכיח כי היה במשיבים היסוד הנפשי הנדרש של כוונה מיוחדת להתחמק ממס. התביעה ערערה על החלטה זו. הערעור התמקד בהגדרת היסוד הנפשי של העבירה, שהשתנתה בעקבות תיקון החוק הרלוונטי, לאחר ביצוע העבירה, ובטרם הוגש כתב אישום נגד המשיבים. בעוד שהעבירה המקורית דרשה מודעות בלבד, החוק המתוקן דורש הוכחת כוונה מיוחדת להתחמק ממס. המשיבים טענו כי יכולתם להגן על עצמם נפגעה, שכן בכתב האישום לא צוין יסוד זה. בית המשפט קבע, כי מאחר שהמשיבים הם שטענו כי החוק המתוקן חל, אין הם יכולים כעת לטעון כי הם נגועים בדעות קדומות. בית המשפט מצא כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי למשיבים הייתה כוונה מיוחדת נדרשת, ולכן נעתר לערעור, הרשיע את המשיבים והחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך מתן גזר הדין.