ע"נ 52885-01-23

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום בחיפה בע"נ 52885-01-23 (פלוני נ' קצין התגמולים) **הקדמה:** החלטה זו של בית משפט השלום בחיפה, בפני כבוד השופט אמיר סלאמה, עוסקת בשאלה האם קיימים בסיס והצדקה למינוי מומחה רפואי מטעם הוועדה בתחום רפואת העור, במסגרת ערעורו של המערער על החלטת קצין התגמולים. בית המשפט קובע כי בסיס והצדקה כאמור אכן קיימים. **רקע עובדתי:** המערער, יליד 1987, שירת בצה"ל בין השנים 2006 ל-2009. במהלך שירותו התלונן על פצעים בעור וכאבי פרקים. בשנת 2009 הגיש תביעה להכרת זכות לקשר בין דלקת פרקים בידיו לשירותו הצבאי. לצורך בחינת תביעה זו, הופנה המערער לבדיקה אצל פרופ' מרדכי פרס, מומחה ברפואה פנימית וראומטולוגיה. פרופ' פרס קבע בחוות דעתו משנת 2012 כי המערער "פיתח פסוריאזיס של העור ודלקת פרקים פסוראטית בעקבות סטרס פסיכולוגי בעת שירותו וכתוצאה משירותו הצבאי". על בסיס קביעה זו, הוכר המערער כסובל מדלקת פרקים פסוריאטית עקב השירות. בשנת 2021, הגיש המערער תביעה נוספת, הפעם להכרה בקשר בין מחלת פסוריאזיס בעור לשירותו, תוך שהוא מסתמך על חוות דעתו של פרופ' פרס. קצין התגמולים הפנה את המערער לבדיקה אצל מומחה מטעמו בתחום רפואת העור, פרופ' אלי שפרכר. חוות דעתו של פרופ' שפרכר, מיום 22.8.2022, שללה קשר סיבתי בין הפסוריאזיס העורי לשירות. נימוקיו כללו את העובדה שמחקרים עדכניים אינם מכירים בקשר בין דחק נפשי להתפרצות המחלה, ואת קיומו של רקע גנטי מובהק אצל המערער, לצד תסמינים עוריים שהופיעו עוד לפני הגיוס. על רקע חוות דעת זו, דחה קצין התגמולים את תביעת המערער, והערעור הנוכחי הוגש על החלטה זו. **ההליך בפני בית המשפט:** במהלך ישיבה מקדמית, טען המערער כי הוא מבקש להסתמך על חוות דעתו של פרופ' פרס משנת 2012 כהוכחה לקשר סיבתי בין הפסוריאזיס לשירות. קצין התגמולים חזר על עמדתו כי פרופ' פרס אינו מומחה לרפואת עור, ועל כן אין משקל לקביעתו בנושא זה. לטענתו, חוות הדעת היחידה של מומחה בתחום הרלוונטי היא זו של פרופ' שפרכר, ולכן המערער אינו עומד בנטל הוכחת טענותיו. הוצע לצדדים להסכים על מינוי מומחה מטעם הוועדה בתחום רפואת העור. המערער הסכים להצעה, בעוד קצין התגמולים, לאחר ששקל את הדברים, הודיע כי אינו מסכים, לאור העובדה שלא הוגשה מטעמו חוות דעת של מומחה בתחום רפואת העור. **הכרעת בית המשפט – עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **נטל ההוכחה:** בית המשפט מאשר את הכלל המשפטי לפיו נטל ההוכחה לקיום קשר סיבתי בין מצב רפואי לשירות צבאי מוטל על הטוען לכך, דהיינו המערער. במקרים רפואיים, נטל זה לרוב מחייב הגשת חוות דעת רפואית מתאימה, במיוחד כאשר החלטת קצין התגמולים נסמכת על חוות דעת רפואית. 2. **חריג לנטל ההוכחה – פטור מהגשת חוות דעת ומינוי מומחה:** כאן טמון חידוש משפטי מרכזי בהחלטה. בית המשפט מזהה קיום מקרים בהם ניתן לפטור ערער מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו, ולמנות מומחה מטעם הוועדה "בכדי להגיע להכרעה נכונה וצודקת בהליך". המקרה הנוכחי נחשב על ידי בית המשפט כמקרה המצדיק סטייה מהכלל הרגיל. 3. **נימוקי החריג:** בית המשפט מבסס את החלטתו על מספר נימוקים מרכזיים: * **הקביעה הראשונית של פרופ' פרס:** אף על פי שפרופ' פרס אינו מומחה ברפואת עור, קביעותיו משנת 2012, על פיהן התפתחה אצל המערער פסוריאזיס עורית עקב דחק נפשי בשירות, אינן ניתנות לביטול כחסרות כל ערך ומשמעות. למרות שקביעה זו עוסקת במחלה שאינה בתחום מומחיותו העיקרית, היא קשורה באופן הדוק לעניינו של המערער ומשמשת בסיס לתביעתו. * **השלכות חוות דעת פרופ' פרס:** בית המשפט סבור כי די בחוות דעתו של פרופ' פרס כדי לפטור את המערער מהגשת חוות דעת מטעמו בתחום רפואת העור. עצם קיומה של חוות דעת מקצועית, גם אם ממומחה בתחום אחר, שהתייחסה לקשר סיבתי בין השירות למצב הרפואי, מצדיקה בחינה נוספת באמצעות מומחה מטעם בית המשפט. * **שמירה על צדק ודיון הוגן:** מטרת מינוי המומחה היא "לסייע לוועדה להגיע לתוצאה נכונה וצודקת בערעור". הדבר מדגיש את תפקידו של בית המשפט כגורם המבטיח דיון הוגן ומעמיק, גם כאשר אחד הצדדים מתקשה לעמוד באופן מלא בנטל ההוכחה הפורמלי. * **אי קיפוח המשיב:** בית המשפט דוחה את החשש כי מינוי מומחה מטעם הוועדה יקפח את קצין התגמולים. הוא מציין דווקא כי החלטת המערער שלא להגיש חוות דעת נוספת בתחום רפואת העור מקנה לקצין התגמולים יתרון מסוים, שכן בפני מומחה הוועדה תהיה חוות דעת אחת של מומחה ברפואת עור (זו של פרופ' שפרכר) לצד חוות דעתו של פרופ' פרס. **מסקנה:** בית המשפט פוסק כי יש מקום למינוי מומחה מטעם הוועדה בתחום רפואת העור, ופוטר את המערער מהגשת חוות דעת מומחה מטעמו. החלטה זו מבטאת גמישות משפטית והתאמה של הדין הנורמטיבי למקרים מורכבים, בהם קיימים שיקולים של צדק והגינות דיונית. היא מדגישה כי במקרים בהם קיים ספק או צורך בבחינה מעמיקה, בית המשפט ישתמש בסמכותו למנות מומחה חיצוני, גם אם הדבר סוטה מהכלל הרגיל של נטל ההוכחה המוטל על הצדדים. חידוש זה מאפשר למערער, אשר כבר הציג חוות דעת ראשונית התומכת בעמדתו (גם אם ממומחה בתחום שונה), לקבל בחינה מקצועית נוספת ומאוזנת של טענותיו.