ת"א 50959-01-11

תקציר

הסוגיה המרכזית במקרה זה סובבת סביב מחלוקת הנוגעת למימוש אופציה לרכישת נכס ברחוב פארן 5 בירושלים, שהושכר על ידי שופרסל להפעלת סופרמרקט. הסכם השכירות המקורי, שנחתם בשנת 1973, כלל סעיף המעניק לשופרסל זכות לרכוש את הנכס בתום תקופת השכירות. הצדדים הסכימו למנות שמאי שיקבע את מחיר השוק למימוש האופציה. עם זאת, הם לא הסכימו על הסכום שבו יש למכור את הנכס לשופרסל. השמאי שמונה העריך את הנכס ב-17,400,000 ₪, אך הנתבעים סברו כי ההצעות שהציגו מצדיקות מחיר גבוה יותר. הנתבעים ביקשו לערער על חוות דעתו של השמאי, אך בקשותיהם נדחו על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. החלטת בית המשפט העליון כללה הערה בדבר משקלה של חוות הדעת של השמאי ושקילת ההצעות, מה שהוביל להליכים נוספים. הנתבעים טענו כי היה על השמאי לתת משקל רב יותר להצעותיהם, ואילו שופרסל טענה כי ההחלטה הקיימת צריכה לעמוד בעינה. בית המשפט קבע כי טענות הנתבעים אינן עולות בקנה אחד עם עמדותיהם הקודמות וכי השמאי כבר שקל את ההצעות כראוי. יתר על כן, ההצעות לא היו תקפות שכן הן לא עמדו בתנאים שנקבעו על ידי הנתבעים עצמם. בית המשפט החליט לתת משקל מכריע לחוות דעתו של השמאי וקבע כי המכירה תושלם במחיר שנקבע על ידו, דהיינו 17,400,000 ₪ לא כולל מע"מ. בית המשפט פסק גם בנושאים נוספים הקשורים למכירה, לרבות תשלום היטל היוון, הוספת הפרשי הצמדה, סעיף שיפוי, פיצוי מוסכם והיטלי השבחה. פסק הדין חייב את השלמת המכירה עד למועד שנקבע, והנתבעים נדרשו לשאת בהוצאותיה של שופרסל ובשכר טרחת עורכי הדין.