רמ"ש 14987-10-15

תקציר

המבקשים, י.י. ונ.ש., ביקשו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין צו הוצאה לפועל נגדם. הם טענו כי בהחלטת רשם ההוצאה לפועל, שבית המשפט לענייני משפחה אישר, נפלו פגמים פרוצדורליים וכי היו שיקולי צדק המצדיקים מתן רשות ערעור. עם זאת, השופט לא מצא טעם בטענות אלה. המבקשים נכשלו שוב ושוב בהוכחת טענתם כי החייב לא עבד עם י.י. בתקופה הרלוונטית. כמו כן, טענותיהם נדונו ונדחו על ידי ערכאות רבות לאורך השנים, לרבות בית המשפט לענייני משפחה, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. השופט ציין כי ניסיונם הנוכחי של המבקשים לערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל משנת 1996 הוא למעשה חזרה על טענות קודמות ולא הציג כל ראיה חדשה. הוא גם לא מצא פגם בהנמקתו של בית משפט קמא או פגמים פרוצדורליים כלשהם המצדיקים מתן רשות ערעור. באשר לטענות המבקשים כנגד קביעותיו של בית משפט קמא בעניין שיעור הריבית וביצוע הערבות, אישר השופט את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, והדגיש כי הן מנומקות היטב ונתונות לשיקול דעתו של השופט קמא. לבסוף, דחתה השופטת את טענת המבקשים כי חויבו בחוב ללא סמכות, וציינה כי טענה זו הייתה צריכה לעלות בערעורים קודמים וכעת אינה קבילה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והבטוחות הוחזרו למבקשים. השופט גם התיר לפרסם את ההחלטה תוך מחיקת השמות והפרטים המזהים.