ע"א 6617/21

תקציר

הערעור נדחה בשל היעדר זכות ערעור של המערער לפי חוק הבוררות, כמפורט בתקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. סעיף 38 לחוק הבוררות קובע כי על החלטות בית המשפט הנוגעות לבוררות ניתן לערער רק ברשות, תוך הדגשה כי לצדדים אין זכות טבועה לערער על פסקי בוררות. הוראה זו חורגת מהבחנות טיפוסיות בין "שיקול דעת" לבין "החלטות אחרות" וחלה על כל ההחלטות השיפוטיות לפי חוק הבוררות. יש לפרשו באופן רחב כך שיכלול לא רק ענייני בוררות שהוזכרו במפורש אלא גם עניינים הקשורים קשר הדוק לחוק הבוררות. מבחינה היסטורית, בתי המשפט הגבילו את ביקורת הערעורים כדי ליישר קו עם מטרת הבוררות לספק מנגנון חלופי ליישוב סכסוכים יעיל ומכביד באופן מינימלי על מערכת המשפט. ערעורים בענייני בוררות מותרים בדרך כלל רק כאשר מתעוררות סוגיות משמעותיות או כאשר נדרשת התערבות כדי למנוע טעויות צדק. במקרה דנן, בקשת המערערת לבטל את פסק הבוררות נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, והערעור נדחה משום שהוא נגע רק לאינטרסים האישיים של הצדדים מבלי לעורר שאלות רחבות או משמעותיות של צדק. משכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, שכן לא התבקשה תגובה, דבר המחזק את הפרשנות לפיה לסוגיות צריכה להיות חשיבות רבה כדי להצדיק דיון בערעור בהקשרי בוררות.