ת"א 27717-04-20

תקציר

הנתבעת, חברת בנייה, מכרה דירות לתובעים בשנת 2009. מספר שנים לאחר מכן, הבחינו התובעים בכתמים שחורים על החיפוי החיצוני של הבניין והגישו תביעה נגד חברת הבנייה. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה בנימוק של חוסר יריבות, התיישנות, וכי התובעים לא ערכו בדיקה במועד. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה ופסק לטובת התובעים. נמצא כי נציג הבניין היה מוסמך כדין להגיש את התביעה וכי יש לספור את תקופת ההתיישנות מיום גילוי הליקויים, שהיה בשנת 2014. עוד קבע בית המשפט כי לא היה השתק או שיהוי מצד התובעים. לגופו של עניין, הוכיחו התובעים כי הווים ששימשו לעיגון האבנים לא היו עשויים מפלדה שאינה מחלידה כנדרש בתקן הרלוונטי, דבר שהוביל לפגם דינמי שפגע בבטיחות ובאסתטיקה של המבנה. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי יש להחליף את החיפוי כולו, שכן בדיקה מדגמית העלתה כי כל הווים פגומים. כמו כן הצליחו התובעים להוכיח ליקויים נוספים בחיפוי, לרבות בעיות בעובי האבן, קוטר הקרס והחיבורים. בית המשפט קבע כי הנתבעת ויתרה על זכותה לתיקון, ודחה את טענת הנתבעת לרשלנות תורמת מצד התובעים. מבחינת ההוצאות, קיבל בית המשפט את הערכת המומחה מטעם התובעים בסך 3,498,300 ₪ בגין החלפת האבן וההוצאות הנלוות, וקבע כי היא נתמכת היטב. כמו כן פסק בית המשפט לתובעים 200,000 ₪ בגין עוגמת נפש, שכן הליקויים גרמו לאי נוחות וסבל משמעותיים. כמו כן, חויבה חברת הבנייה בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות שנגרמו לתובעים, בסך כולל של 200,000 ₪. כל הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 45 יום מפסק הדין, עם קנסות נוספים על איחור בתשלום.