תנ"ג 31934-02-14

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך משפטי שיזם בעל מניות בבנק שביקש גילוי מסמכים טרם הגשת תביעה נגזרת נגד הבנק, בטענה כי נושאי משרה בכירים אפשרו החלטה פוגענית כלכלית. הבנק, לאחר הליך גישור, מינה ועדת תביעות עצמאית לבדיקת הנושא. הוועדה, שהורכבה מחברי דירקטוריון בלתי מעורבים, הגיעה למסקנה כי לא נמצאה הפרת חובת אמונים או שיקולים זרים בפעולותיהם של נושאי משרה בבנקים, וכי שיקול הדעת העסקי נעשה בתום לב. לאחר מכן הגיעו בעל המניות והבנק להסדר, לפיו הבנק ישפר את נהלי האשראי שלו, אך לא יכלול פיצוי כספי לבנק בגין נזקי העבר לכאורה. היועץ המשפטי לממשלה בחן את הסדר הפשרה ולא התנגד לו, אם כי הועלו נקודות משפטיות בנוגע לאפקט המצנן של ועדות בלתי תלויות בתביעות נגזרות. בסופו של דבר אישר בית המשפט את הסדר הפשרה, תוך שימת דגש על היתרונות שבשיפורים פרוצדורליים בפעילות הבנק ובניהול הסיכונים, למרות היעדר פיצוי ישיר על התנהלות בעבר. בית המשפט התייחס גם לבקשה לגמול ושכר טרחת עורך דין למבקש. היא פסלה תגמול בשל היעדר פסיקה פורמלית לטובת החברה, אם כי פסקה שכר טרחת עורך דין על בסיס תרומת פעולותיו של המבקש לשיפור הליכי האשראי של הבנק. החלטה זו מדגישה את האיזון בין טיפול בתלונות העבר לבין טיפוח שיפורים תפעוליים ארוכי טווח בחברה.