ע"פ 2202/17

תקציר

הכלל המושרש הוא שעונשי מאסר מבוצעים באופן מיידי, אלא אם הנסיבות המיוחדות מחייבות אחרת. בין השיקולים שבית המשפט שוקל כוללים את חומרת העבירה, אורך העונש, סיכויי ההצלחה של הערעור, עברו של העבריין, התנהגותו במהלך המשפט ונסיבותיו האישיות. במקרה דנן, ביקש המערער עיכוב ביצוע גזר דינו עד לשמיעת ערעורו. בית המשפט דחה את בקשתם, תוך ציון חומרת מעשיו של המערער – שכללו נהיגה בזמן פסילה, סיכון עוברי אורח והתעלמות מצווי שחרור מותנה – וקבע כי אין הצדקה לעיכוב. בית המשפט התחשב גם בניסיונו של המערער ברגע האחרון לדחות את עונשו, וציין כי בקשות כאלה אינן מקובלות. פסיקותיה הקודמות של השופטת מ' נאור תומכות בהחלטה זו, ומדגישות כי בקשות שהוגשו ברגע האחרון אינן צריכות להוביל לעיכוב מתן גזר הדין. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ובית המשפט הורה לבצע את גזר הדין באופן מיידי.