ת"פ 42680-11-15

תקציר

הכרעת הדין דנה במידה שבה יש להיעתר לבקשתו של נאשם לעיין בחומרי החקירה, ובפרט בדפי ההרשעה הקודמת של עדים. בית המשפט פותח בהדגשת חשיבות זכותו של הנאשם לעיין בחומרי חקירה כדי לנהל את הגנתו בצורה הוגנת. עם זאת, זכות זו מאוזנת עם זכותם של העדים לפרטיות. בית המשפט מפנה לפסקי דין קודמים שקבעו מבחני עזר לקביעת הרלוונטיות של עברו הפלילי של עד והצורך לפקח על האינטרסים השונים הכרוכים בכך. מבחנים אלה בוחנים את הקשר בין מהימנותו של העד לבין עברו הפלילי, את הזמן שחלף מאז הרשעתו, את הקשר בין הרשעותיו הקודמות לבין האישום הנוכחי, את הפוטנציאל הראייתי של עדותו ואת מעורבותו באירוע הנאשם. פסק הדין מתווה את ההלכה הגורסת כי על בית המשפט לאפשר גילוי רישום פלילי רק כאשר הוא רלוונטי להגנתו של הנאשם ויש לו פוטנציאל ממשי וקונקרטי לתרום לו. בית המשפט דן בגבולות מסירת חומרי החקירה, ומדגיש כי אין להחיל אותם על ראיות שוליות מדי או רחוקות מדי מהאישום הפלילי. באשר לבקשה לעיון בדפי ההרשעה של העדים במקרה זה, בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו באופן שונה לגבי כל עד. במקרה אחד, בית המשפט אינו מוצא רלוונטיות להגנתו של הנאשם ודוחה את הבקשה. בעניינו של עד נוסף, מלכה, בית המשפט נעתר לבקשה באופן חלקי, ומאפשר להגנה לבחון חלק מהפרטים מתדפיס המידע הפלילי בשל הרלוונטיות שלו לטענת הנאשם כי מלכה איים עליו. בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו תוך התחשבות בחלוף הזמן ובאינטרס הציבורי בהגנה על עדים. פסק הדין מזכיר גם את חוסר הרלוונטיות שבמסירת מרשם התיקים הפתוחים והסגורים לנאשם ומדגיש כי תיקים סגורים אינם מהווים "חומר חקירה". לפיכך, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, תוך פירוט שפורט לעיל. ההחלטה מעניקה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.