סע"ש 4957-08-23

תקציר

התובעת, אם חד הורית לארבעה ילדים שעבדה כיועצת בבית ספר תיכון, פוטרה במסגרת צמצום משרות עקב ירידה במספר התלמידים והיעדר תקנים מתוקצבים. התובעת טענה כי פיטוריה היו שרירותיים, מונעים ממניעים פוליטיים ומקורם בנקמנות אישית, וכי הנתבעת לא פעלה בתום לב למציאת אלטרנטיבה. דעת הרוב של השופטים הסכימה עם התובעת כי פיטוריה התבססו על תשתית עובדתית שגויה או לא מספקת, ולכן ביטלו אותה. הם הורו לנתבעת להחזיר את התובעת לתפקידה, לשלם את שכרה ממועד הפיטורים ועד למועד ההחזרה, ולכסות את שכר טרחת עורך דינה והוצאות משפט בסך 10,500 ₪. אחד השופטים חלק על כך וטען כי לא נפל פגם בהליך הפיטורים וכי הנתבעת פעלה בסבירות. שופט זה קיבל גם את טענת התובעת כי חפציה האישיים נזרקו ללא ידיעתה, ופסק לה פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין כך. ככלל, סבר השופט החולק כי יש לדחות את התביעה, למעט סוגיית חפציו של התובע.