תמ"ש 21895-01-14

תקציר

התובעת, שתובעת את בעלה לשעבר בגין נזקי גוף ונפש שנגרמו לה לכאורה במהלך נישואיהם עקב אלימותו הפיזית, הנפשית והמינית, לרבות מקרה של אונס, מבקשת לפטור אותה מתשלום מלוא הוצאות המשפט. הבקשה מתבססת על התיקון האחרון לתקנות אגרות בית המשפט, המפחית את שכר הטרחה בתביעות הנובעות מעבירות מין. לחילופין, טוענת התובעת כי יש לסווג את שכר הטרחה בגין תביעתה כנזקי גוף, בהתאם לפסיקה קודמת, דבר שיביא גם להפחתת שכר טרחה. הבעל הנתבע מתנגד לבקשה, בטענה כי הסדר שכר הטרחה המופחת לא צריך לחול בבית המשפט לענייני משפחה, וכי טענות התובע חסרות שחר וניסיון להטריד אותו. גם המדינה מתנגדת לבקשה, בטענה כי תקנות האגרות בבית המשפט לענייני משפחה אינן כוללות הוראות לשכר טרחה מופחת במקרים של עבירות מין, וכי אל לו לבית המשפט לסטות מפרשנותו המחמירה של תקנות אלה. בית המשפט מצדד בתובע וטוען כי מטרת תיקון החקיקה האחרון להפחתת שכר הטרחה בתיקי עבירות מין היא לעודד נפגעות לבוא ולהגיש תביעות, דבר שחל באופן שווה על נפגעי אלימות מינית בתוך המשפחה. לפיכך, שכר הטרחה המופחת צריך לחול גם בבית המשפט לענייני משפחה, מה גם שאין הצדקה סבירה להבחין בין תביעות המועלות בערכאות שונות. בנוסף, טענת התובעת לליקוי שכלי עקב עבירת המין הנטענת ומעשי אלימות אחרים, נחשבת לנזקי גוף על פי פסקי דין קודמים, ולכן עליה לשלם אגרה מופחתת בגין חלק זה של תביעתה. עם זאת, בגין יתרת הנזקים הנתבעים שאינם מסווגים כנזקי גוף או עבירת מין, יהיה על התובע לשלם את האגרה הרגילה. עוד מציינת השופטת כי מאחר שתצהיר התובעת אינו מפרט אילו נזקים מיוחסים לאילו מעשים, יהיה עליה להגיש תצהיר נוסף על מנת שבית המשפט יקבע את שכר הטרחה המתאים. השופטת מסכמת בהדגשת הצורך של המחוקק לתקן את תקנות האגרות בבית המשפט לענייני משפחה כך שיתאימו לשינויים בתביעות הנזיקין, ומקווה שהחלטה זו תביא לתיקון כזה.