ע"א 42839-10-13

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין בעל נכס בירושלים לבין דייר מוגן המתגורר בדירה באותו בניין. הבעלים ערער על פסק דינו של בית משפט השלום וטען כי הדייר המוגן הפר את הסכם השכירות בכך שהשתמש בחלקים מהבניין שמעבר לשטח המושכר, לרבות החצר, המחסן וחדר המדרגות. עוד טענה כי השוכרת ביצעה שינויים בדירה המושכרת ללא הסכמתה. השוכרת הגישה תביעה שכנגד, בדרישה להורות לבעלים לאפשר לה גישה לחלקים מסוימים בנכס המושכר. בית המשפט שלערעור בחן תחילה איזה הסכם שכירות היווה את ההסכם המחייב בין הצדדים: ההסכם משנת 1968 או ההסכם משנת 1971. בית המשפט קבע כי ההסכם משנת 1971 הוא הסכם תקף, שכן הוא מפורט וניתן להניח כי השוכר בחן אותו בקפידה. שנית, בית המשפט בחן את השימוש של השוכר בחצר לחניה. ההסכם משנת 1971 אסר במפורש על השימוש בחצר, ובית המשפט קבע כי הבעלים לא ויתר על הוראה זו, למרות השימוש ארוך הטווח של השוכר בחצר לחניה. בית המשפט מצא כי לבעלים יש זכות לסיים הסדר זה בכל עת, ולכן יש לתת לשוכר זמן סביר - שנה - לקיים את ההסכם. שלישית, הדייר גידר חלק מהחצר והשתמש בו כגינה. בית המשפט קבע כי שימוש זה אינו מותר על פי הסכם השכירות. עם זאת, מאחר שהבעלים לא מחה על שימוש זה במשך שנים רבות, קבע בית המשפט כי יש לראות בגן חלק מחוזה השכירות. לפיכך, השוכר לא הפר את ההסכם בנוגע לשימוש בגינה. מאחר שהשימוש בגינה לא שינה את מצבה של הדיירת לרעה, בית המשפט לא ראה סיבה לגבות ממנה דמי שימוש, אך הורה לה לפנות את הגינה עד למועד מסוים. רביעית, בית המשפט התייחס לטענת השוכרת כי הבעלים חסם את הכניסה הדרומית לדירתה. בית המשפט קבע כי הכניסה היא חלק מהנכס המושכר והורה לבעלים לאפשר לשוכר גישה, בתיאום זמן סביר מראש. חמישית, בנוגע להתקנת דוד שמש על הגג על ידי השוכר, קבע בית המשפט כי יש לאפשר לשוכר גישה לגג לצורך תחזוקת דוד השמש, בהינתן שהוא הותקן מלכתחילה בהסכמת הבעלים. שישית, בית המשפט מצא כי השוכר אכן השתמש במחסן ללא הסכמת הבעלים, ומשכך, מדובר בהפרת הסכם השכירות. בית המשפט קבע כי על השוכר להפסיק להשתמש במחסן ממועד מכתב המחאה של הבעלים. שביעית, בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי השוכר הפר את ההסכם בכך שהציב גלריה בדירה. הדייר נצטווה לפנותו בתוך שנה. שמינית, בית המשפט בחן את סוגיית השינויים שביצע הדייר בדירה. בית המשפט קבע כי שינויים אלה לא הגדילו את שטח הדירה ולא נעשו בהסכמת הבעלים. עם זאת, מאחר שלא הוכח כי נגרם נזק לבעלים, בית המשפט לא הורה לשוכר להשיב את הדירה למצבה הקודם, אלא פסק לבעלים פיצוי בסך 25,000 ₪, שבית המשפט מצא לנכון. לבסוף, התייחס בית המשפט לתביעה שכנגד. בית המשפט קבע כי יש לאפשר לשוכר גישה לחלקים שונים בנכס המושכר, קרי חלונות חדר האמבטיה וחדר השינה, ופתח הביוב של חדר האמבטיה, שאותו חסם הבעלים. עוד הורה בית המשפט כי הכניסה הדרומית לדירת השוכר תישאר נגישה, שכן היא מהווה חלק מהנכס המושכר. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת השוכר לפיצוי בגין עוגמת נפש, ולא מצא הצדקה לכך. בסיכומו של דבר, הערעור והערעור שכנגד נדחו, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.