ע"פ 1812/94

תקציר

התיק עסק בבקשה לחופשה כדי לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניינו של אדם שהורשע בנהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח רכב מנועי בתוקף. המבקש, שיוצג על ידי עו"ד א. בר ציון, נידון לארבע שנות פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, בתוספת פסילה על תנאי ומאסר בפועל, לצד קנס בסך 1,500 ₪. למרות ערעור על חומרת העונש, בטענה שהוא חורג מרמות הענישה המקובלות, הערעור נדחה. בית המשפט סבר כי העונש הולם בהתחשב בחומרת העבירה. המבקש, בעל רישיון לשלוש שנים, הוגדר כנהג פזיז שהפר דרך קבע את חוקי התעבורה, לרבות מעורבות בתאונה. בית המשפט הדגיש כי שלילת רישיונו ראויה, מתוך כוונה לשקם את התנהגות הנהיגה של המבקש ולהדגיש את חובותיו לחוק ולשלום הציבור. המאסר על תנאי שימש כגורם מרתיע מפני עבירות נוספות. בפסק הדין נקבע כי נהיגה בזמן פסילה מצדיקה ענישה חמורה, שעלולה לכלול מאסר, והדגיש כי אם עונשים קלים יותר הם הנורמה, יש לעבור לאכיפה מחמירה יותר. בסופו של דבר, בהתחשב בנסיבות הספציפיות, נדחתה הבקשה לערעור נוסף ביום 6.6.94, תוך הדגשת המחויבות לשמירה על בטיחות בדרכים וציות לחוק.