ע"א 4799/19

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנותו של סעיף 57א לחוק הבחירות, האוסר על הבטחת מקום ברשימת המועמדים לכנסת לחבר מסוים או לקבוצת אנשים מסוימת עד 90 יום לפני הבחירות. המערער טען כי סעיף זה חל על מצב בו סיעה שלמה מתמזגת לסיעה אחרת לקראת הבחירות הקרובות. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף מלמדת אחרת. סעיף 57א', שנחקק כדי להילחם בתופעת ה"קנייה" של חברי כנסת, נועד למנוע עריקות פרטניות ממפלגה למפלגה לשם רווח אישי. פרשנות זו נתמכת גם בתכליתו האובייקטיבית של החוק, המבקש להבטיח את נאמנותם של חברי הכנסת לסיעותיהם. ההבחנה של המחוקק בין פיצול סיעה לבין עריקות אישיות מצביעה על כך שהוא רואה בראשונה מעשה פוליטי לגיטימי. יתר על כן, מגבלת 90 הימים משמעה כי להסכמים להישארות ברשימה, שעלולה להיתפס כהפרת אמונים במהלך כהונת הכנסת, יש פחות משמעות בתקופה שלפני הבחירות. בהתחשב בתכלית החוק ובהיסטוריה החקיקתית שלו, הגיע בית המשפט למסקנה כי סעיף 57א אינו חל על סיעה שחדלה להתקיים ומתמזגת לסיעה אחרת. לפיכך, יש לדחות את הערעור, שהתמקד בסוגיה זו. בנוסף, בשל אופייה העקרוני של השאלה שהועלתה, הציע בית המשפט כי לא יוטל על המערערת הוצאות כלשהן. השופט א' פוגלמן והשופטת ד' ברק-ארז הסכימו עם פסק הדין והדגישו כי יש להותיר את כוונת המחוקק מאחורי החלטות פוליטיות מחוץ לתחום המשפט והרשות השופטת.