ע"ע 35912-08-10

תקציר

בית הדין החליט לקבל את הערעור בנימוק של פרשנות הוראות בחוקת העבודה הנוגעות לפיטורי עובדים מרשויות מקומיות במסגרת הליכי בוררות. סעיף 70 לחוקת העבודה קובע כי פיטורי עובדים דורשים סיבות מספיקות והסכמה הדדית בין הרשות לבין נציגי העובדים או החלטה סופית באמצעות בוררות מוסכמת לפי סעיף 84. בית הדין הדגיש כי פיטורים אינם יכולים לחול מבחינה משפטית עד להתקיים אחד מהתנאים. ללא הסכמה הדדית או בוררות, הודעת פיטורים נשארת הצעה ולא פעולה הניתנת לאכיפה. פרשנות זו של ההסכם הקיבוצי מתיישבת עם סעיף 25 לחוק החוזים, תוך שימת דגש על פרשנות המבוססת על כוונת הצדדים ולשונם ההסכמית. בית המשפט דחה את טענות מרכז השלטון המקומי והעירייה, וטען כי תנאי ההסכם הקיבוצי, המחייבים הסכמה ייצוגית לפיטורים, מגבירים ולא פוגעים בסמכויות החוק; כך, שמירה על זכויות העובדים באמצעות הקמת מסגרת מגן. במהלך הבוררות, הפיטורים מושעים, מכיוון שההסכם מחייב הסדר לפני שכל שחרור נכנס לתוקף. בית הדין הוסיף והדגיש כי פרשנות זו מבטיחה עמידה בהליכי פיטורים מוסכמים, ומונעת פעולות פיטורים חד צדדיות של מעסיקים. יתרה מכך, בית הדין דחה את הטענות לפיהן ההסתדרות שוללת סמכות סטטוטורית, ואישר כי ההסכם הקיבוצי מסדיר את הליכי פיטורי העובדים. ניתן צו לשילובה מחדש של המערערת עד לסיום הבוררות, תוך קיום הקביעה כי פיטורים בטלים ללא עמידה בתוצאות הבוררות או באישור מייצג. משכך, חויבה העירייה לשלם למערערת את שכרה רטרואקטיבית ולכסות הוצאות משפט בשל שימוש לקוי בהליך הפיטורים.