רע"א 371/89

תקציר

במקרה הנוגע לזכויות הפצה בלעדיות של עטי פרקר וקרוס בישראל, בחן בית המשפט העליון האם מפיצים יכולים למנוע יבוא מקביל על ידי חברה חיצונית המוכרת עטים אלה במחירים נמוכים יותר. המשיבים, מפיצים בלעדיים, טענו כי מאמצי השיווק שלהם בנו מוניטין של מותג מקומי ויבוא מקביל בלתי מורשה מהווה עשיית עושר ולא במשפט ופגיעה בזכות קניין. בית המשפט קבע כי המוניטין, אף שהוא רכוש, שייך ליצרנים ולא למפיצים, למרות מאמצי השיווק המשמעותיים של המפיצים. נמצא כי מפיצים אינם יכולים למנוע יבוא מקביל אלא אם כן הם מוגבלים על ידי מגבלות טריטוריאליות חוזיות ספציפיות, שלא היו קיימות במקרה זה. בית המשפט ניתח גם עשיית עושר ולא במשפט, והגיע למסקנה כי פגיעה תחרותית בלבד בציפייה לשוק אינה שקולה להתעשרות בלתי צודקת אם פעילות המתחרה חוקית ומקדמת תחרות חופשית. בנוסף, העוולה הנטענת של גרימת הפרת חוזה לא הייתה רלוונטית, שכן לא התרחשה הפרת חוזה בפועל. הערעור התקבל, תוך הסרת צווי המניעה נגד המבקש, והדגשת עקרונות התחרות החופשית וזכויות העיסוק על פני הציפיות המסחריות.