ע"פ 647/85

תקציר

המערער במקרה זה הורשע ברצח אשתו וערער בעילה של אי שפיות, בטענה כי מחלת נפשו גרמה לכך שאינו מסוגל להבין את מעשיו או את אי חוקיותם. בית המשפט אמנם הכיר בכך שהמערער סובל מהפרעה נפשית, אך מצא כי אין מדובר במחלת נפש במובן המשפטי, וכי מעשיו הפגינו הבנה של מהות פשעו ותוצאותיו. בית המשפט דחה גם את טענת ההגנה הראשונית של המערער כי מותה של אשתו היה התאבדות, וקבע כי המערער גרם למותה בכך שהנחית מכות אלימות מרובות בראשה. אלמנט ההכנה לביצוע הפשע אושר אף הוא, ובית המשפט לא מצא כל התגרות שיכולה להצדיק את הרצח. ככלל, קבע בית המשפט כי טענת אי שפיות הדעת של המערער אינה פוטרת אותו מאחריות פלילית וכי האישום ברצח נגדו היה מוצדק. פסק דינו של השופט בייסקי נתמך על ידי השופטים נתניהו וחלימה. הערעור נדחה, אפוא, והמערער ירצה את עונש מאסר העולם הסטטוטורי כפי שנקבע בפסק דינו המקורי של בית המשפט המחוזי.