ת"א 451/94

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חוזה שנחתם בין התובעים לבין הנתבע לרכישת דירה. על פי החוזה, הנתבע היה אמור למסור לתובעים דירה ראויה למגורים עד למועד שנקבע, ובלבד שהתובעים ימלאו את התחייבויותיהם, לרבות תשלום מלוא התמורה. עוד נקבע בחוזה כי כל עבודה נוספת שביקשו התובעים וגרמה לאיחור במסירה לא תיחשב כהפרת חוזה על ידי הנתבעת. לא הייתה מחלוקת כי הדירה נמסרה לתובעים רק ביולי 1995, למרות המועד שנקבע באפריל 1993. השאלות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם אי תשלום סכום מסוים על ידי התובעים הוא הסיבה לעיכוב והאם הנתבעת הסכימה לדחות תשלום זה. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא הסכימה לדחייה וכי אי תשלום התובעים לא היה הסיבה היחידה לעיכוב. נפסק כי הנתבע היה אחראי לאיחור של ארבעה חודשים, בגינו היו זכאים התובעים לפיצוי דמי שכירות. באשר לתביעה שכנגד, קיבל בית המשפט חלק מטענות הנתבע בדבר הוצאות נוספות ושינויים שבוצעו בדירה, והורה לתובעים לשלם לנתבע בהתאם. השופט הזכיר גם ליקויים בדירה, וציין כי הם אינם חלק מפסק דין זה וניתן לטפל בהם בהליך נפרד. לבסוף חויבו הצדדים לשאת בהוצאותיהם, ופסק הדין התיר את פרסומו.