ב"ל 65838-01-19

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תביעתה של אישה להכרה כידועה בציבור של גבר שנפטר, ובכך לזכות אותה בקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי. הנתבע טען, בין היתר, כי השניים לא חיו יחד. בית המשפט בחן בדקדקנות את הראיות שהוצגו והגיע למסקנה כי התובע והמנוחה אכן חלקו קשר חזק של חיבה והייתה להם כוונה ליצור תא משפחתי, למרות שלא התגוררו יחד באופן פורמאלי. מערכת היחסים שלהם הוכרה כידועים בציבור. בית המשפט הכיר בכך שהגירושין המורכבים של המנוח ואורח החיים הדתי של ילדיו מגבילים את יכולתם של בני הזוג לחיות יחד. עם זאת, בית המשפט שוכנע כי הם ניהלו חיי אישות, ניהלו במשותף את משק הבית של התובעת ותרמו זה להוצאותיה של זו. עדותו המהימנה והקוהרנטית של התובע, לצד ראיות תומכות, מילאו תפקיד משמעותי בהחלטה. בנוסף, ציין בית המשפט כי טענות הנתבעת בדבר היעדר מגורים משותפים אינן מדויקות לחלוטין. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת, הכיר בה כידועה בציבור של המנוח והורה לנתבע להעניק לה את קצבת השארים, לצד החזר הוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין.