רע"ב 4849/13

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לאפשרות שחרורו המוקדם של אסיר על תנאי. המבקש, תושב הרשות הפלסטינית, נידון למאסר עולם בגין רצח אכזרי שבוצע בישראל. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת האסיר לשחרור על תנאי, והמבקש טען כי בית המשפט שגה בהחלטתו. נקודת המחלוקת המרכזית הייתה מעמדו של המבקש כתושב הרשות הפלסטינית וההשלכות הנובעות מכך על שחרורו. בית המשפט הכיר בכך שאין לפסול אוטומטית אסירים ממדינות זרות משחרור מוקדם, שכן הדבר עלול להוות אפליה. עם זאת, הודגש כי על המבקש, ככל אסיר אחר, להוכיח כי שחרורו לא יסכן את שלום הציבור. חשש מרכזי שהועלה היה יעילות הפיקוח והמעקב אחר התנהגותו של המבקש עם שחרורו, במיוחד לאור העובדה שרשויות אכיפת החוק הישראליות לא יכלו לספק סיוע בעניין זה. בית המשפט הכיר בהתנהגותו החיובית של המבקש בכלא ובתוכנית השיקום המוצעת, אך הדגיש את הדגש ששם המחוקק על מניעת סיכון לציבור. בנוסף, ציין בית המשפט כי המבקש לא קיבל אחריות מלאה על מעשיו ולא הפגין הבנה מעמיקה של חומרת העבירה. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת בית המשפט המחוזי וכי ועדת השחרורים לא נתנה משקל מספק לליקויים האפשריים במעקב אחר המבקש. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.