בג"צ 26/76
צו עליון
תקציר
העותר, אזרח מן השורה, ביקש למנוע ממינהל מקרקעי ישראל למכור את משרדו לשעבר של הרב הראשי במחיר הנמוך משווי השוק שלו וביקש כי המינהל יגבה מהרב דמי שכירות הולמים בגין השימוש במשרד מאז שפרש מתפקידו. בעתירה נטען כי העסקה תביא לבזבוז כספי ציבור וכי ההחלטה נעדרת בסיס משפטי. עם זאת, בג"ץ פסק נגד העותר, בנימוק של חוסר מעמדו בתיק. בית המשפט קבע, כי אדם המביא עניין לפניו חייב להוכיח אינטרס אישי לגיטימי המושפע מהתוצאה, דבר שהעותר לא עשה. בית המשפט אמנם הכיר בחשיבותו הציבורית של הנושא, אך הדגיש כי הוא אינו יכול להפוך לבמה לדיון ציבורי. פסק הדין הדגיש גם את הצורך לקיים את מבחן זכות העמידה, שהוא מבחן אובייקטיבי להנחיית הציבור. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי תשובת מינהל מקרקעי ישראל לפניות העותר אינה שקולה להכרה בזכותו לעמוד בפני בית המשפט. בסופו של דבר נדחתה העתירה, כאשר רוב השופטים קבעו כי לאדם צריכה להיות מחלוקת ישירה עם הסמכות המצדיקה התערבות שיפוטית. השופט אשר הדגיש את חשיבות קיום מבחן זכות העמידה הקיים, ואילו השופט ברנזון הציע גישה גמישה יותר, הנותנת משקל רב יותר לחשיבות הציבורית של העניין.
חקיקה מקושרת
בג"צ 26/76 אנוש בר-שלום, עו"ד נ' מאיר זורע, מנהל מקרקעי ישראל, הרב יצחק נסים, בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, [29.2.76, 7.12.76, 10.1.77], עליון (10.1.1977)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.