תמ"ש 32032-06-16

תקציר

השופטת פסקה לטובת התובעת, וקיבלה את הטענה כי ההסכם מיום 4.1.2016 בטל ומבוטל. התובע, שהיה אנאלפבית וסבל מליקויים קוגניטיביים, נעדר יכולת להתקשר בהסכם, ותנאי החוזה היו בלתי סבירים, במיוחד בהתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע. בנוסף, ציינה השופטת כי הנתבעת הייתה מודעת למגבלותיה של התובעת וניצלה אותן, תוך שהיא נוהגת באופן בלתי סביר ובלתי הוגן. המפתח להחלטה היה חוות דעת מומחה שמצאה את התובעת בלתי כשירה להתקשר בהסכם, מסקנה הנתמכת בראיות אחרות, לרבות השכרת חלקה חקלאית בו זמנית על ידי התובע לשני אנשים שונים. השופטת שקלה גם את תנאי ההסכם, לרבות תנאי התשלום, שנמצאו בלתי הגיוניים ובלתי סבירים עבור המוכר, במיוחד לאור העובדה שהנכס העיקרי של התובעת היה הנכס המדובר. השופט התייחס גם לדוקטרינת "לא נעשה דבר", החלה כאשר בית משפט יכול לפסוק כי פעולה משפטית בטלה בשל היעדר כפייה פיזית ושלילת רצונו של התובע. במקרה דנן, מצבה הקוגניטיבי של התובעת והיעדר היגיון כלכלי בהסכם תמכו ביישומה של דוקטרינה זו. זאת ועוד, מודעותה של הנתבעת למגבלותיה של התובעת ולמחאות שהביעה התובעת בסמוך לאחר חתימת ההסכם הביאו לכך שהנתבעת לא יכלה להסתמך באופן סביר על ההסכם. טענות נוספות בדבר מצבו הנפשי של התובע והסכסוכים בתוך המשפחה לא זכו להתייחסות, שכן השופט סבר כי הן מיותרות. השופטת גם לא ראתה צורך להתייחס לטענות אחרות שהעלה התובע בדבר סימנים מטרידים למצבו הנפשי של התובע ולתוכן דברי הצדדים בהליך האפוטרופסות. השופטת קבעה כי גם כל הפעולות שננקטו לביצוע ההסכם בטלות והורתה על אי דיספוזיציה להגנה על זכויות התובע עד להודעה חדשה. הנתבע חויב בהוצאות התובע, לרבות שכר טרחת המומחה ושמאי המקרקעין, בסך 20,000 ₪. פסק הדין, שניתן לפרסמו תוך השמטת פרטים מזהים, סימן את סוף ההליך.