תל"א 5148/08

תקציר

התובעת, דגנית מרום, תבעה את מינהל הסדרים במגזר החקלאי ואת מנכ"ל מינהל, מר חיים בהומי, באופן אישי (להלן במשותף – הנתבעת) לפיצויים בעקבות פיטוריה. התובעת טענה כי הנתבעים הפרו את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואת חוק עבודת נשים, וכי פוטרה בשל הריונה והורותה, ולחילופין משום שהוטרדה על ידי הנתבע בשל התעקשותה על ניהול תקין. עוד טענה התובעת כי השימוע שנערך לה בפני דירקטוריון הנתבעת היה פגום. הנתבעים הכחישו את טענות התובע וטענו כי התובע פוטר מסיבות ענייניות, לאחר הליך שימוע תקין. בית הדין קבע כי פיטורי התובעת נעשו משיקולים ענייניים ולא מחמת הריונה או הורותה. מהראיות עולה כי עוד לפני הריונה של התובעת התברר כי מינויה אינו ראוי וכי היא אינה מסתדרת עם המשתקמים. התנהלותה הבעייתית של התובעת - לרבות היעדרויות תכופות, הפרת נהלי עבודה וחוסר תקשורת עם הנתבעת - פגעה בעבודתה של הנתבעת והביאה לפיטוריה. לפיכך, נדחו הטענות לאפליה מחמת הריון ו/או מין. עוד קבע בית הדין כי טענת התובעת להתנכלות מצד הנתבעת בשל פנייתה אליו כלפי עובדת לשעבר נדחתה, שכן התובעת לא הוכיחה כי פיטוריה נבעו מגישה זו. בנוסף, הליך השימוע שנערך לתובע בפני דירקטוריון הנתבעת נמצא תקין ובהתאם לדין. גם התביעה האישית נגד הנתבעת נדחתה, שכן לא ניתן לחייב את הנתבעת לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים, שכן סעיפי האחריות בחוקים אלה נוגעים להליכים פליליים. זאת ועוד, נדחו טענות התובעת בדבר התנכלות ואפליה. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 42,033 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת, והנתבעת הייתה זכאית לנכות את הסכום של 9,095 ₪ בגין השימוש של התובעת ברכב ובטלפון הנייד לאחר פיטוריה. רובן המכריע של טענות התובע נדחו, ולפיכך חויב התובע לשלם לנתבע 5,000 ₪ הוצאות משפט ו-3,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכ"ט עורך דין.