עמ"נ 41051-10-15

תקציר

הערר מערער על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה בתל אביב, אשר סירבה לפטור את המערערת מתשלום היטל השבחה לפי סעיף 19(ב)(3) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. הערעור מתייחס לחלקת קרקע בשכונת כפר שלם בתל אביב, אשר הוגדרה כאזור שיקום. המערערת רכשה את הקרקע מחברה שמונתה על ידי רשות מקרקעי ישראל לביצוע תכנית שיקום לאזור, מתוך כוונה להקים עליו יחידות דיור. בשל מימוש זכויות הבנייה על ידי המערערת, דרשה הוועדה המקומית תשלום היטל השבחה. המערערת הגישה בקשה למינוי שמאי מכריע, אשר קיבל את טענותיה לטובת הפטור. הוועדה המקומית ערערה לוועדת הערר, שקיבלה את טענות הוועדה וקבעה כי הפטור אינו חל. השאלה העיקרית היא האם זכאית המערערת לפטור מהיטל השבחה. בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת ועדת הערר צריכה לעמוד. ראשית, בבקשה למינוי שמאי מכריע ויתרה המערערת על טענותיה בדבר עצם חיוב היטל ההשבחה. שנית, הפטור לפי סעיף 19(ב)(3) מתייחס לחוק אזורי בינוי ופינוי אזורי שיקום, המחייב קיומה של תכנית שיקום. מאחר שלא הוכנה תכנית כזו לקרקע המדוברת, הפטור אינו חל. שלישית, תכליתו של היטל ההשבחה וסעיף הפטור תומכים במסקנה זו. ההיטל משרת את עקרון הצדק החברתי והחלוקתי, ופטור המערער – יזם של קרקע פנויה – יכרסם בקופה הציבורית ללא הצדקה. לבסוף, ההיגיון העומד מאחורי הפטור, החל על הרחבת דירות קיימות, אינו תומך בתחולתו על בנייה חדשה על מגרשים ריקים. מטעמים אלה הערר נדחה, והחלטת ועדת הערר מתקבלת. כל צד יישא בהוצאותיו.