ע"א 734/83

תקציר

במקרה דנן התגלעה מחלוקת חוזית בין המערערת לבין המשיב על תנאי התשלום לאחר מכרז. המערערת חויבה לשלם 90% מהשכר החוזי במועדים מוגדרים, כאשר 10% הנותרים הוחזקו בפיקדון עד למועד החשבון הסופי. המשיב הגיש שלוש תביעות הנוגעות לכספים שלא שולמו: הראשונה להצהרת זכויות להפרשי הצמדה, השנייה לריבית בשל עיכובים בתשלומים, ושלישית לאכיפת הזכות המוצהרת בפסק דין מקוצר. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את טענות המשיב, אך עמד בפני ערעור מצד המערער, שביקש לשנות את ייעודה הפרוצדורלי של התביעה ולהעלות הגנות שונות, הקשורות ברובן לקיזוז ניכויים. בית המשפט העליון בחן האם הסכום הנתבע מאפשר חישוב אריתמטי פשוט, ובכך מצדיק פסק דין מקוצר, והתייחס לסוגיות של פיצול תביעות שלא כדין. בית המשפט חיזק את הקביעה כי תביעות הנובעות מעילה אחת ייפתרו יחד, אלא אם כן אושר פיצול סעד פרוצדורלי. פסק הדין שם דגש על יעילות פרוצדורלית ודחה את ערעור המערערת להתייחס לתביעה כאל תביעה רגילה, המאפשרת הגנות מוגבלות בלבד. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את החובות הפרוצדורליות לפי תקנות סדר הדין האזרחי, ובפרט את נדירות השימוש בתקנה 491, אך הצדיק אותה כאן כדי להימנע מפגיעה בצדק ובהגינות הפרוצדורלית. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמשיב חויב בהוצאות משפט משמעותיות בשל חוסר יעילות פרוצדורלית.