ת"א 24626-12-18

תקציר

השופט פסק לטובת התובע בתביעת הפרת חוזה, והורה לנתבעת לשלם 471,845 ש"ח, בצירוף ריבית והוצאות, בתוך 30 יום. התובע העביר סך של 144,000 דולר לנתבע או למקורביו לצורך השקעה בבנק הרוסי של הנתבע. עם זאת, הנתבעת לא הביאה כל ראיה לכך שנפתח חשבון על שם התובע או שהכספים הושקעו כמוסכם. במקום זאת, הכסף הוחזק לכאורה בידי הנתבע, אשר הנחה את אחותו כיצד להעביר את הכספים אל התובע וממנו. הדבר אושר על ידי העובדה כי ההעברות בוצעו באמצעות אחותו של הנתבע, שלא הייתה עובדת בנק, וכי הנתבע חתם בהמשך על הסכם הלוואה אישית עם התובעת, רטרואקטיבית למועד ההשקעה הראשונית. ההסכם וקבלה נפרדת התייחסו שניהם לנתבע כלווה והעידו על חבותו האישית, בעוד הבנק לא הוזכר ולו פעם אחת במסמכים אלה. השופט ציין גם את התנהלותו המפוקפקת של הנאשם במהלך המשפט, לרבות אי התייצבותו ומסירת צו בית משפט רוסי המגביל את תנועתו, וכן אי עמידתו בהחלטת בית המשפט להציג מסמך הקשור לתיק. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי הנתבע הפר את הסכם ההשקעה הראשוני והיה חייב להחזיר את הכספים, בתוספת ריבית והוצאות, לתובע.