עפ"ג 45101-06-14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על הרשעה פלילית בישראל. הפיטורים מבוססים על שני תנאים מצטברים כפי שהותוו בכלל הכתוב: הראשון, כי ההרשעה תפגע קשות בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר ויתור על ההרשעה מבלי לפגוע באופן משמעותי בשיקולי הענישה. הסנגור טען כי נסיבות המקרה מצדיקות הימנעות מהרשעה, אך השופטים לא השתכנעו. הם הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי אין ראיות המצביעות על פגיעה ביכולתו של המערער לעבוד כרופא, ואף אין כל ביסוס לטענה כי יפוטרו מעבודתו. השופטים הסכימו גם עם עמדתו של בית משפט קמא כי עבירת המערער, שכללה איומים כלפי אשתו ושוטרים, הייתה חמורה במהותה. הם הדגישו כי עובדות המקרה אינן מצדיקות הימנעות מהרשעה, במיוחד נוכח מעורבותו הקודמת של המערער באירוע אלימות ובעיית השימוש שלו באלכוהול. עוד הבדילו השופטים את המקרה הנוכחי מפסקי דין אחרים שהגיש הסנגור בהם בוטלו הרשעות, והדגישו כי יש לבחון כל מקרה לגופו. לבסוף, מצאו השופטים כי העונש שהטיל בית משפט קמא – שלושה חודשי מאסר בפועל, שנתיים על תנאי ופיקוח קצין מבחן – הוא סביר, והביאו לדחיית הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין.