ע"פ 3869/09

תקציר

פסק הדין של בית המשפט דוחה את ערעורו של המערער על עונשו, ומדגיש כי ערכאת הערעור כמעט שאינה מתערבת בחומרת העונשים אלא אם קיימת חריגה ברורה ממדיניות הענישה המקובלת. במקרה דנן לא נמצאה חריגה כזו, והחלטתו המנומקת היטב של בית המשפט המחוזי התייחסה כראוי לנסיבות. העיקרון הכללי הוא שעונש מאסר על תנאי מוגש ברצף עם כל עונש חדש, תוך שמירה על מדיניות הרתעה החיונית לעבריינים רגילים, שכן בוצעו עבירות חוזרות ונשנות. בית המשפט הדגיש כי בעוד שעונשי מאסר על תנאי מציעים לעבריינים הזדמנות להשתלב מחדש בחברה, אם הציפיות אינן מתקיימות, הגמול וההגנה הציבורית קודמים לשיקום. במצבו של המערער, היעדר נסיבות מיוחדות הצדיק את הטלת העונשים הרצופים בשל מעשיו האלימים של המערער ועברו הפלילי העשיר. בית המשפט הדגיש כי ענישה מחמירה על אלימות כזו נחוצה להרתעה חברתית. בעוד ענישה אחידה היא שיקול, היא אינה יחידה; הצדק חייב להיות אינדיבידואלי. האיזון שערך בית המשפט המחוזי בין הוראות החוק לבין ניואנסים של תיקים נמצא נכון. המערער לא ניצל הזדמנויות לרפורמה, והצדיק אכיפה קפדנית של הענישה. לפיכך, הערעור נדחה, וחזר על הצורך להרתיע עבריינים מתמשכים באמצעות מאסר משמעותי.