בג"צ 777/83

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה שהגישו התאחדות קבלנים ובעל דירה נגד היבטים שונים של חוק הגנת הדייר הישראלי ותקנותיו. העותרים טענו כי החוק והתקנות כשלו בהגנה על האינטרסים של בעלי הדירות, בפרט בכל הנוגע להעלאת שכר הדירה בחוזי שכירות מוגנים, וביקשו מבית המשפט הצהרות ופעולות שונות. עם זאת, בג"ץ פסק נגד העותרים מכמה טעמים. ראשית, בית המשפט הדגיש כי החוק והתקנות נועדו להגן על זכויות השוכרים תוך שמירה על האינטרסים של בעלי הדירות, ובית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול הדעת השנתי של הממשלה בקביעת העלאות שכר הדירה בטווח המותר בחוק. שנית, בית המשפט הדגיש את סמכותה הבלעדית של הכנסת לתקן או לבטל חוקים, והוא לא ינחה את הממשלה בענייני חקיקה. שלישית, בית המשפט דחה את טענות העותרים בנוגע לוועדת השרים להגנת הדייר, שכן היא לא תכתיב את הרכב הוועדות הממשלתיות ולא תתערב בעבודתן. בנוסף, ציין בית המשפט כי ההכרעה בתביעות רשלנות נזיקית אינה בתחומו, והפנה את העותרים לפורומים המתאימים לתביעות מסוג זה. בית המשפט גם מתח ביקורת על השפה הפוגענית בה נעשה שימוש בעתירה והדגיש את היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית במדיניות חברתית-כלכלית. לבסוף דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותרים לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 250,000 ₪.