בש"פ 2327/08

תקציר

בבואו לדון בערעור החליט בית המשפט לקבלו על יסוד מספר שיקולים הנוגעים לפקודת התעבורה ולטיפול בתיק. על פי סעיף 46ב לפקודת התעבורה, יש לפסול רישיון נהיגה אם הוגש כתב אישום בגין תאונת דרכים קטלנית, אלא אם כן הוכח כי לא נשקפת סכנה לציבור. עם זאת, בית המשפט ציין שיהוי משמעותי של שנה ותשעה חודשים בין התאונה לבין הגשת כתב האישום ובקשת הפסילה, דבר המצביע על כך שהמשיב לא ראה במערער מלכתחילה סכנה. השיהוי יוחס לעומס העבודה של המשיב ולא למעשיו של המערער, ובכך החליש את חזקת המסוכנות. יתר על כן, על אף שלמערער עבר של ביצוע 54 עבירות תעבורה במשך 40 שנה, הן היו מינוריות ומבוססות קנס, ללא אירועים שהתרחשו במהלך תקופת האיחור. בית המשפט שקל גם את השפעתו של תיקון 78, אשר העביר את נטל ההוכחה בדבר מסוכנות לציבור אל המערער, גורם שהתעורר במהלך השיהוי. בסופו של דבר, בית המשפט מצא כי השיהוי הממושך אינו מצדיק את הפסילה והחזיר את רישיון הנהיגה של המערער, תוך שהוא מייתר טענות אחרות בדבר סמכות שיפוט ופרשנות הפקודה.