ת"א 53461-01-21

תקציר

לאחר שבחן את מכלול הטענות והראיות, הטיל בית המשפט מחדש את התביעה כנגד הנתבעת בדומה לפסק הדין נגד בעלה המנוח, ובכך הבטיח את תחולת ההחלטה הקודמת עליה. פסק דינו של השופט וינברגר מורכב משני חלקים עיקריים: פירוק ומכירת מקרקעי השותפות, והקביעה האם יש למכור את דירתו של המנוח אחמד, בה מתגורר הנתבע, כשהיא ריקה או תפוסה, תוך הכרה בו כדייר מוגן. הנתבעת נמנעה מלהציג ראיות מהותיות כדי לערער על פסק הדין הקודם, והסתמכה בעיקר על עדותה אך לא הציגה מסמכים או חוות דעת חדשות. בפסק דינו הקודם של השופט וינברגר הובהר כי ניתן לפרק את השותפות במקרקעין רק בדרך של מכירה, בשל היעדר חלופות ישימות כגון חלוקה בעין או רישום בית משותף, ובפרט בשים לב להחזקת המניות הבלתי מידתית בין השותפים. הממצאים אומתו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, והביאו לדחיית טענות הנתבעת. בסוגיית הדיירות המוגנת, קבע בית המשפט, בהסתמך על פסקי דין קודמים, כי הסכמה פוזיטיבית של כל השותפים היא חובה לתביעה כזו, אשר המנוח אחמד, וכתוצאה מכך הנתבע, לא הצליחו להוכיח. בית המשפט ציין את החזקת היתר הניכרת של אחמד ברכוש מעבר לחלקו הרשום, וסכסוכים מתמשכים בתוך המשפחה ערערו עוד יותר את הטענות להסכמה לכהונתו או של הנתבע. למרות נסיבות אישיות אוהדות, הנתבע לא קם זכות חוקית להישאר כדייר מוגן, ולא לחלק מעבר למה שנרשם. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט למכור את הנכס כפנוי, למעט יחידה בבעלות גורם אחר שהוכר כדייר מוגן, והורה כי התמורה תחולק לכל בעלות במניה. הנתבעת זכאית להסדרי דיור זמניים לאחר המכירה על פי הוראות חוק, והיא חויבה בהוצאות משפטיות שנגרמו לתובע.