ע"א 3119/17

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על בעלות על חלקת קרקע הממוקמת ברחוב החרמון בנווה צדק. פסק הדין המקורי פסק לטובת בעלותו של דוד מויאל ז"ל על הקרקע, משנת 1929. עם זאת, בעקבות ערעור והצגת ראיות חדשות, הוציא בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין משלים שסתר את הקודם. פסק הדין המשלים קבע כי מויאל רכש בפועל את הקרקע בשנת 1909 ומכר אותה לבכור מול המנוח, שמול, ובכך ביסס את בעלותו של שמול. המבקש, המייצג ככל הנראה את האינטרסים של מויאל, הגיש בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין המשלים עד להגשת ערעור. המשיב, המייצג את עזבונו של שמול, טען כי עיכוב רישום הנכס יגרום לנזק בלתי הפיך, שכן ניתן למכור את הקרקע לצדדים שלישיים, דבר שלא יאפשר להחזיר את הבעלות. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת המבקש. מתוך הכרה בסיכון לנזק בלתי הפיך בתיקי מקרקעין, נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. בית המשפט הורה לרשום את הנכס על שמו של שמול, אך אסר על כל דיספוזיציה בנכס על ידי עזבונו של שמואל עד להכרעה בערעור. בנוסף, נדרש המבקש להעמיד ערבות בנקאית או פיקדון במזומן להבטחת נזקים פוטנציאליים שייגרמו כתוצאה מהאיחור. החלטה זו דוחה למעשה את הבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין המשלים.