ע"א 501/84

תקציר

השאלה בפסק דין זה היא האם הגורם הקובע לצורך תקופת ההתיישנות בתביעה בגין אי התאמה במכר הוא יום המסירה או יום מתן ההודעה על אי התאמה. המערערת, ד"ר נטע דורשב, הזמינה מהמשיבה נמלית בע"מ אריחים לריצוף ביתה בבנייה, ונמסרה בשלוש הזדמנויות שונות בחודשים דצמבר 1976 וינואר 1977. עבודות הסלילה הסתיימו באפריל 1977, אך הודעה על אי התאמה נשלחה למשיב רק ביום 25.12.1977, שכן חלק מהליקויים התגלו רק עם הזמן. התביעה הוגשה בינואר 1984, והמשיבה עתרה לדחייתה לאלתר על יסוד תקופת ההתיישנות. בית משפט קמא הסכים עם המשיב ודחה את התביעה, מה שהוביל לערעור זה. השופט שדן בערעור, השופט אילן, קבע כי הודעת אי ההתאמה היא חלק בלתי נפרד מעילות התביעה של הקונה, שכן בלעדיה לא יוכל הקונה להסתמך על אי ההתאמה. לפיכך, אין זה סביר שתקופת ההתיישנות תתחיל בטרם תינתן הודעה זו, שכן תביעה שהוגשה קודם לכן תידחה בטרם עת. השופט אילן הפנה למספר פסקי דין קודמים כדי לתמוך בהבחנה בין הודעות שהן חלק מעילת התביעה לבין הודעות שהן רק תנאים פרוצדורליים להגשת תביעה. מאחר שההודעה היא דרישה מהותית ותנאי מוקדם לחובת המוכר לתקן את הבעיה, היא חלק מעילת התביעה, ותקופת ההתיישנות מתחילה רק לאחר נתינתה. זאת ועוד, השופט הפנה לסעיף 28 לחוק המכר, ממנו משתמע כי המועד הסביר למוכר לתקן את הבעיה מתחיל לאחר מתן ההודעה. באשר לעיתוי ההודעה קבע השופט אילן כי מה נחשב "מיידי" צריך להיקבע על פי נסיבותיו של כל מקרה, וכי אין לראות ב-25.12.77 מיידי. עם זאת, זהו עניין לערכאה נמוכה יותר להחליט על סמך הראיות. בסופו של דבר קבע השופט אילן כי יש לקבל את הערעור, להפוך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ולהחזיר את התיק לבית משפט השלום לדיון לגופו של עניין. באשר להוצאות, מאחר שעורך דינו של המערער נעדר במהלך הדיון בערעור, הציע השופט אילן לעמיתיהם לחייב את המשיב בשכר טרחה מופחת בסך 200,000 ש"ח בתוספת מע"מ, תוך הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד פסק הדין ועד לתשלום. שני השופטים הנותרים, השופט קדמי והשופטת סירוטה, הסכימו עם פסק הדין.