בע"מ 9624/17

תקציר

פסק הדין עוסק בבקשה לערער על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר בתיק של בני זוג שעברו מישראל לארה"ב, שם נולד בנם. לאחר שבני הזוג נפרדו, האם חזרה לישראל עם הילד, והאב, שהיה בעל משמורת משותפת, ביקש את החזרת הילד לארה"ב לפי חוק אמנת האג. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את טענת האב, בנימוק שמקום מגוריו הרגיל של הילד היה ישראל, וכי הייתה הסכמה מראש של האב למעבר הילד. עוד קבע בית המשפט כי גם אם חל חוק אמנת האג, חריגי ההסכמה וההסכמה שבשתיקה פירושם שאין צורך להחזיר את הילד לאלתר. האב ערער על החלטה זו, אך בית המשפט המחוזי דחה אותה, אם כי נימוקי השופטים היו שונים. לאחר מכן הגיש האב בקשה לחופשה כדי לערער על פסק דין זה, שגם הוא נדחה. בפסק הדין מודגש כי המקרה אינו מעורר שאלה עקרונית וכי החלטת הערכאות הנמוכות יותר הייתה עובדתית. היא מדגישה את הרגישות של יחסי הורה-ילד ואת החשיבות של יישום אמנת האג במלואה. במקרה זה, אף שייתכן שהאב לא השלים עם החטיפה בתחילה, בחינה כוללת של הנסיבות תומכת במסקנה כי בסופו של דבר הסכים למעבר הילד לישראל. פסק דין זה דוחה אפוא את בקשת רשות הערעור, מחזק את החלטת הערכאות הנמוכות יותר ומדגיש כי טענות האב אינן מעוררות שאלות משפטיות חדשות.