הפ"ב 15059-09-11

תקציר

המבקש, רופא נשים במקצועו, סיים את ההסכם שלו עם קופת החולים המשיבה בשנת 1991. סיום זה הוביל לשני עשורים של הליכים משפטיים, הכוללים ניסיונות מרובים לערער על ההחלטה ותביעה כספית לפיצוי משמעותי, שכולם נכשלו. לאחר מכן עתר המבקש לבטל את פסק הבוררות המקורי שאישר את הפיטורים. במהלך ניסיון הבוררות השלישי ביקש המבקש לתקן את כתב תביעתו על סמך ראיות חדשות. הבוררים, שהורכבו משלושה עורכי דין ובהם עורכי הדין אהרון מלצר, חיים עדיני ועמיקם לוויתן, דנו בבקשה ובסופו של דבר דחו אותה, מה שהוביל את המבקש לבקש לפסול את עצמו. המבקש טען כי הבוררים גרמו לו עינוי צדק בשל עיכובים וכי הם אינם ראויים לאמון בעקבות דברים שנאמרו במהלך הדיונים. המשיב טען כי טענות המבקש חסרות שחר וכי התנהלות הבוררים לגיטימית. בית המשפט הסכים עם המשיב וקבע כי דברי הבוררים היו ניסיון לכוון את טענות המבקש ואינם מצדיקים את הסרתם. זאת ועוד, התנהלות הבוררים לא גרמה לעינוי דין, והמבקש לא הביא ראיות אובייקטיביות למשוא פנים. תחת זאת, מצא בית המשפט כי הבוררים פעלו בחריצות, וטענות המבקש היו האחראיות העיקריות לעיכוב הבוררות בשל הליכים ובקשות רבות. המבקש חויב בהוצאות המשפט של המשיב.