תמ"ש 43087-03-15

תקציר

התובעת, שהיא האישה, תבעה את הנתבע, בעלה, לתביעת רכוש לאחר 40 שנות נישואים. התובעת נישאה לנתבע בגיל צעיר, ובמהלך הנישואין נולדו להם שישה ילדים משותפים והם התגוררו בחווה הרשומה על שם הנתבע. התובע טען כי יש לחלק את הנכסים שצברו בני הזוג לאורך השנים שווה בשווה בהיותם חלק מקופה משותפת, ואילו הנתבע טען כי יש להם משטרי רכוש נפרדים ולכן לתובע אין זכויות בנכסים הרשומים על שמו. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הצדדים לא התחייבו לפרידה רכושית מוחלטת במהלך נישואיהם. מהראיות עולה כי שני בני הזוג תרמו להוצאות המשפחה והמשק, דבר המצביע על מאמץ משותף וכוונה משתמעת משותפת, למרות שהיו להם חשבונות בנק נפרדים. כמו כן, בית המשפט הכיר בזכויותיה של התובעת במשק, אשר נרשמה על שם הנתבעת, בהתבסס על תרומתה ועל מצגי הנתבעת. בית המשפט הורה על פירוק השותפות בנכס באמצעות מכירתו וחלוקה שווה של התמורה. גם הזכויות הסוציאליות, הכספים בקופות גמל, קרנות השתלמות וקרנות פנסיה שנצברו במהלך הנישואין היו אמורים להתחלק שווה בשווה. כל צד היה זכאי למחצית מהכספים שנחסכו במוסדות פיננסיים, והרכב והעסק הרשום על שם הנתבע נכללו ביתרת הנכסים. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות בסך 50,000 ₪.