רע"א 1819/11

תקציר

בפסק דין זה, הסמכות להתיר תיקונים בכתבי טענות כפופה לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התקנה והפסיקה הנלווית אליה תומכות בדרך כלל בגישה ליברלית, המאפשרת לצד לתקן את כתב התביעה שלו כדי להקל על בית המשפט לפתור סכסוכים. עם זאת, קיימים חריגים, במיוחד כאשר המבקש מפגין שיהוי משמעותי או חוסר תום לב, או כאשר תיקונים עלולים לפגוע באופן בלתי הוגן בצד שכנגד, כגון שלילת הגנת התיישנות. בית המשפט גם נמנע מלאפשר תיקונים שאין בהם תועלת ראויה או מוכחת. לפיכך, יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לבחינה מחודשת, ובפרט כדי לדון בשאלה האם חלה תקופת ההתיישנות בטרם יתאפשרו תיקונים כלשהם. החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי מיום 1.2.2011 מבוטלת, לרבות פסיקת ההוצאות הנלוות. בית המשפט לא הכריע בטענות המהותיות של הצדדים ושמר את סוגיית ההוצאות לסיום הדיון המחודש בבקשת התיקון. ההחלטה ניתנה ב-11 במאי 2011.