ע"א 2237/01

תקציר

המערער סבל משבר בקרסול ימין ונותח, אשר הותיר אותו עם צלקת. הוא הגיש בקשה לקצבת נכות, בטענה לקושי בהליכה ובריצה וברגישות לכאבים, במיוחד בזמן שינויי טמפרטורה. הוועדה הרפואית בדרג א' קבעה לו 1% נכות, אך הוא ערער וביקש אחוזי נכות מוגדלים. הוועדה הרפואית העליונה בדקה אותו וקבעה 5% נכות בשל הגבלה קלה בתנועת הקרסול, ו-1% בגין הצלקת. המערער טען כי יש לסווג את נכותו תחת תקנה אחרת המכסה מצבים מורכבים, וכי יש להשתמש בנוסח הקודם של התקנות להערכת נכויותו, דבר שיזכה אותו באחוזים גבוהים יותר. עם זאת, בית המשפט דחה את מרבית טענותיו והסכים עם הערכת הוועדה הרפואית העליונה. הם מצאו כי בדיקת הוועדה הראתה הגבלה קלה בלבד של התנועה וכי יש להחיל את התקנות הנוכחיות. עם זאת, בית המשפט הסכים כי יש למדוד מחדש את ממדי הצלקת ולשקול אותם מחדש על ידי הוועדה. לפיכך, הערר התקבל רק בנקודה זו והוחזר לוועדה להמשך בחינה.