ע"פ 5718/06

תקציר

בחודש פברואר 2005 היה המערער, ששמו אינו מוזכר, נשוי לאישה בשם ל' (להלן: המנוחה). המערער נחשד בהריגת המנוחה לאחר שנודע לו על בגידתה. הוא הואשם ברצח והודה בהתגרות כהגנתו. בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע אותו בעבירה וגזר עליו מאסר עולם. המערער ערער על ההחלטה וטען כי הוכיח קיומה של התגרות הן באופן סובייקטיבי, שכן התנהגותו של המנוח הובילה אותו לבצע את הרצח, והן מבחינה אובייקטיבית, כאדם סביר במצבו, עלול היה לאבד שליטה עצמית. בית המשפט העליון דחה את הערעור, ולא מצא כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי. מהראיות עולה כי המערער היה מודע לבגידתה של המנוחה מזה זמן וכי תגובתו להודאותיה במהלך ארוחת הערב, כשעתיים וחצי לפני הרצח, הייתה מאופקת. זה הצביע על כך שהיה לו זמן להירגע ולא פעל באופן ספונטני. יתר על כן, דבריו והתנהגותו של המערער עצמו לאחר האירוע הצביעו על כוונה מוקדמת ולא על אובדן שליטה עצמית. הוא תיאר את הרצח בפירוט לכמה נשים למחרת האירוע, מה שמעיד על מחשבה ותכנון. עוד עלה מדבריו כי חש מושפל מהתנהגותו של המנוח ופעל מתוך תחושת נקמה, שאינה עולה בקנה אחד עם התגרות. השופטת מ' נאור והשופט א' פוגלמן הסכימו עם ההחלטה. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור ואישר את הרשעתו של המערער ברצח.