ע"פ 2325/02

תקציר

במקרה דנן, הורשע המערער ברצח בעקבות אירוע בו תקף למוות את אלי בניסטי בזנב פצצת מרגמה במהלך סכסוך על סמים וחובות בדירתו של המנוח. בית המשפט המחוזי מצא את המערער אשם, והדגיש כי מעשיו של המערער הוכיחו כוונה להמית בכוונה תחילה, בהתאם להוראות סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. בית המשפט סבר כי הודאתו של המערער בנוכחותו בזירה, הראיות לשימוש בסמים וטענותיו בדבר התגרות אינן מספיקות כדי להקל באישום מרצח להריגה, במיוחד נוכח אופייה האכזרי של התקיפה. למרות שהמערער טען לאחריות מופחתת בנימוק של ליקוי שכלי ושכרות, בית המשפט קבע כי טענות אלה אינן עומדות באמות מידה משפטיות לשינוי פסק הדין מרצח. בית המשפט ציין כי למרות תפקודו האינטלקטואלי הנמוך של המערער, אין בכך כדי לפגוע ביכולתו להבין את תוצאות מעשיו או לנהוג אחרת. זאת ועוד, דרישתו של המערער לאישום מופחת נדחתה שכן התקיפה נתפסה כמכוונת ומוגזמת, נעדרת התגרות משמעותית שתניע אדם סביר לרצוח. כתוצאה מכך הוטל עונש חובה של מאסר עולם. בערעור חזרו טענות אלה על עצמן, אך ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית המשפט המחוזי, ואישרה כי הודאותיו הברורות של המערער והראיות המשמעותיות שהוצגו תומכות די הצורך בהרשעה ברצח, ולא קמה עילה להתערב בפסק הדין או בנימוקיו. התביעה לשכרות כהגנה נדחתה בשל היעדר ראיות מספיקות להשפעתה בעת ביצוע העבירה, והעתירה לבחינת סעיף 300א להקלה בעונש בשל ליקוי שכלי נדחתה אף היא בשל היעדר הוכחה מספקת להפרעה נפשית משמעותית המשפיעה על הבנתו או שליטתו של המערער במעשיו. לפיכך הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין אושרו.