בג"צ 6654/22

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט בדקדקנות האם הסכם בדבר שטח בין ישראל ללבנון מחייב עמידה בחוק יסוד: משאל עם, המחייב משאל עם או אישור הכנסת לוויתור על שטח ריבוני ישראלי. בית המשפט ניתח חקיקה היסטורית ובחן תחומים שבהם הוחלו המשפט, השיפוט והמינהל הישראליים, תוך התמקדות ספציפית בשאלה האם אלה משתרעים על שטחים ימיים, לרבות השטח שבמחלוקת בין קו 1 לקו 23. נקבע כי חוק יסוד זה אינו ישים שכן שטחים אלה אינם נמצאים בתחום סמכותה הקבועה של ישראל על פי תקדימים היסטוריים וחקיקתיים. זאת ועוד, בית המשפט בחן את חוקיותה של ממשלת מעבר המקדמת הסכמים כאלה בסמוך לבחירות, תוך הכרה בציוויים הביטחוניים והמדיניים הייחודיים שהצדיקו את פעולות הממשלה מבלי לסטות מהסבירות, גם אם הן שנויות במחלוקת. לבסוף, בחן בית המשפט האם ההסכם טעון את אישור הכנסת, וקבע כי התקנון הקיים מחייב רק את הצגת ההסכם לכנסת ולא הבטחת אישורו, ובכך לא מצא פגם בגישתה של הממשלה בהתחשב בנסיבות החריגות, לרבות סיכונים ביטחוניים לאומיים שלא הוסדרו. לפיכך, העתירות נדחו, תוך שמירה על פעולות הממשלה כחוקיות ועל פי שיקול דעתה למרות טענות העותרים.