בג"צ 9327/16

תקציר

פסק הדין המדובר נראה כהכרעה בעתירה הקוראת תיגר על תקנות מסוימות הנוגעות לביטוח בריאות למי שאינם אזרחים המתגוררים בישראל במסגרת הליך איחוד משפחות. התקנות המדוברות, המכונות תקנות ביטוח בריאות ממלכתי, מעניקות ביטוח בריאות לבני זוג וילדים של אזרחים או תושבים ישראלים, אך מטילות דרישות זכאות ותשלומים מסוימים. בתחילה ביקשו העותרים לקבוע כי אין להחיל את התקנות על קבוצה מסוימת - מקבלי מעמד תושבות. עם זאת, במהלך ההליכים הודיעה המדינה על החלטה להחזיר חלק מדמי הביטוח ששילמה קבוצה זו טרם שדרוג מעמדם לתושבים ארעיים. הדבר נענה חלקית לדרישות העותרים, והם הסכימו לדחות את העתירה. הסוגיה שנותרה הייתה בקשת העותרים לפסיקת הוצאות. בית המשפט החליט שלא לפסוק הוצאות לעותרים. ההחלטה התבססה על מספר גורמים. ראשית, בית המשפט דחה בעבר עתירות שערערו על אותן תקנות, וציין כי יש לבחון חלק מהסוגיות שהעלו העותרים הלכה למעשה ולא רק להלכה. בנוסף, התקיימה תקשורת מהותית בין העותרים לבין המדינה בנוגע לתביעות, שהובילה לפרסום צו ארעי המעניק סעד חלקי למקבלי מעמד התושבות. נראה כי נכונותה של המדינה לעשות ויתורים ולתקן את התקנות, כפי שהודגם בהוראת שעה זו, לא הייתה תוצאה ישירה של העתירה. זאת ועוד, העתירה הוגשה במהירות, בתוך חודש מיום בקשתם האחרונה של העותרים בנוגע להתנגדותם, מבלי להמתין לתשובת המדינה. בהתחשב בנסיבות אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא ניתן לומר באופן מוחלט כי החלטת המדינה בעניין ההחזר החלקי לא הייתה מתקבלת ללא העתירה. משכך, נדחתה הבקשה להוצאות.