ת"פ 15816-06-09

תקציר

שלושה נאשמים הורשעו בתקיפה בנסיבות מחמירות לאחר שפצעו גבר באמצעות בקבוקי בירה שבורים ואבנים משום שהעיר על התנהגותם כלפי אישה חולפת. בעוד השופטת הכירה בחומרת העבירה, היא בחרה שלא להטיל מאסר בפועל, בהתחשב במספר גורמים מקלים. ראשית, הנאשמים הודו בתחילת המשפט, ובכך חסכו זמן שיפוטי והפגינו מידה מסוימת של חרטה. שנית, הנאשמים הגיעו להסדר טיעון והודו במהלך הגישור, דבר המעיד על נכונות לפתור סכסוכים ויש לעודדו. שלישית, הנאשמים השתתפו בהסכם סליחה מסורתי (סולחה) ופיצו את הקורבן בצורה נאה. רביעית, המלצות שירות המבחן, אף שאינן מחייבות, הצביעו על כך שלנאשמים פוטנציאל שיקום ויש לתת להם הזדמנות להימנע ממאסר. חמישית, נסיבות העבירה לא היו מתוכננות מראש ונבעו משרשרת אירועים לאחר פציעתו של הנאשם 2. לבסוף, נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, היעדר רישומם הפלילי וההשפעה המזיקה הפוטנציאלית של המאסר על חייהם ועל חיי משפחותיהם, שקלו אל מול מאסר בפועל. במקום זאת, גזר השופט על כל אחד מהנאשמים שישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנסות ושלוש שנות פיקוח על ידי שירות המבחן. פסק דין זה, אף שהוא מקל לכאורה, נועד לאזן בין נסיבות הפרט לבין הרתעה חברתית, ומשקף את עקרון הענישה האינדיבידואלית במשפט הישראלי.