ת"א 67-02-17

תקציר

התיק נסוב סביב צו הריסה שהוציאה עיריית ירושלים (הנתבעת) לחנות שבבעלות התובע. הצו הוצא בשל בנייה בלתי חוקית ובוצע ללא הודעה מוקדמת לתובע. התובע תבע את העירייה בגין רשלנות, בטענה שלא גילו את צו ההריסה התלוי ועומד והציגו מצג שווא לגבי הבעלות בנכס בהסכם השכירות. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי העירייה התרשלה בכך שלא חקרה מידע שהצביע על כך שבעל הנכס אינו האדם שנגדו הוצא צו ההריסה. רשלנות זו הביאה לכך שהצו בוצע מבלי שהצדדים הרלוונטיים עודכנו או ניתנה להם הזדמנות לערער. באשר לטענת אי הגילוי ומצג השווא, מצאה השופטת את העירייה אחראית לאי גילוי הצו התלוי ועומד, כפי שהיה עליה לדעת עליו. עם זאת, הטענה כי העירייה הציגה מצג שווא של בעלות בהסכם השכירות לא הוכחה. לתובע נפסקו פיצויים בסך 120,140 ₪ מהעירייה, כולל הפסדים בגין רווחי העסק, השקעה בנכס, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת לעובד ונזק לא ממוני. סכום זה התבסס בחלקו על ההנחה שהחנות הייתה נסגרת בסופו של דבר בשל הבנייה הבלתי חוקית שבה. בנוסף, השופט הורה לעירייה לשלם לתובע 12,693 ₪ כחיוב נפרד בגין הוצאות שיפוץ, שכן רשלנות העירייה ביחס לצו ההריסה תרמה לכך שהתובע לא יוכל ליהנות מהשקעות אלה לאורך כל תקופת החוזה. במערכת היחסים הפנימית בין שני הנתבעים, השופט הטיל על הנתבע מס' 2 את האחריות המלאה לנזק והורה להם לשפות את הנתבע מס' 1. שני הנתבעים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של התובעת, כאשר הנתבעת מס' 2 נשאה במלוא הסכום ביניהם. כמו כן חויב נאשם מס' 2 לשלם את הוצאותיו של הנתבע מס' 1. פסק הדין מעניק לתובע זכות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום, והוא ניתן בהעדר הצדדים ביום 13.11.2022.